אמא שמחה = בית שמח , כך מספרים…. אז מה עושה אמא למאושרת?

מאיה פוקס גרוזנר ‏| ראש תחום אושר ארגוני

המחקרים בנושא אימהות ואושר הם מרובים, ובתור מישהי שמשתייכת לקהילת האושר, כשחקרתי גיליתי את ספרה של העיתונאית ג'ניפר סניור "אושר גדול ושום כיף – הפרדוקס של ההורות המודרנית", בו מצאו כי ילדים לא הופכים את הוריהם למאושרים יותר – ובמקרים רבים הם הופכים אותם לאומללים יותר מאנשים ללא ילדים.

כך עולה גם מהמחקר של דניאל כהנמן משנת 2004 שסקר 909 אימהות עובדות בטקסס ומצא כי טיפול בילדים מגיע רק למקום ה–16 ברשימת הפעילויות האהובות עליהן – בין השאר אחרי בישול, צפייה בטלוויזיה, פעילות גופנית, תנומה, קניות ועבודות הבית.

יחד עם זאת, כמעט בכל סדנא שאני מנחה, כאשר אני מבקשת מהמשתתפים לשלוח לי תמונה מהסלולארי שלהם המסמלת עבורם אושר – 80 אחוז הם תמונות של ילדים או של נכדים, תלוי בגיל המשתתפים. (אני תמיד אומרת שהכי טוב לקפוץ ישר לשלב הסבתא בלי השלב הקשה של ההורות).

אז מהיכן נוצר הפער?

כהנמן מדבר על ההבדל בין ה'אני' החווה ל'אני' הזוכר. אם היה לי אחה"צ מקסים עם הילדים אך הוא נגמר בזה שהם עייפים, מתבכיינים ומוציאים אותי מדעתי – בסוף היום אזכור שהיה יום קשוח. אך, החוויה של אחה"צ הנחמד לא השתנתה אלא רק הזיכרון ממנה שונה. מדובר על שני סוגים של אושר בהם הדגש הוא מעט שונה. בזיכרון – הדגש הוא על איכות החיים, תחושת משמעות, הגעה למטרות, האם אני שבע רצון מחיי.  ובחוויה – הדגש הוא בעיקר על היותנו עם אנשים שאנו אוהבים ועל הנאה מהרגע. (הרצאת טד)

ואם מדברים על אמא שמחה אז מה קורה כשאמא גם עובדת (כי בין בידוד לבידוד צריך גם לעבוד) ? מחקר בריטי מ2006 (כלל 3,856 זוגות, ובוצע בין השנים 1996 ל-2003) גילה שנוכחותם של ילדים קטנים בין הגילאים 3 ו-4 משפיעה השפעה שלילית על שביעות רצונן של נשים מחייהן וגם גילה שבקרב אימהות לילדים שעובדות במשרה מלאה נרשמה העלייה הגבוהה ביותר בשביעות הרצון מהחיים. לתפיסתי, בעבודה, אנחנו מגדירים יעדים ולרוב משיגים, תחושת השגת המטרות יותר ברת השגה. אנו גם מודעים לסביבת העבודה שלנו ובעלי יכולת בחירה האם אנו רוצים להישאר שם או לא.

בבית, עם המשפחה שלנו, להיות מאושר זו לעיתים משימה מאתגרת… אין לנו את יכולת הבחירה ששמורה לנו בעולם העבודה (להישאר בתפקיד הקיים, לעזוב, לחפש תפקיד חדש, וכו'). בנוסף, החוויות בבית, כולל החוויות הפחות נעימות, הן הרבה יותר טוטאליות מאשר בעבודה – הכול קורה בתוך הבית שלנו, בד' אמותינו, כשיכולת הסינון שלנו והצבת הגבולות פחותה בהרבה מאשר בעולם עבודה.

עם זאת, בדומה למה שמקובל לעשות במקום העבודה – גם בבית אנחנו יכולים להציב לעצמנו יעדים ולחוות את הסיפוק שמתלווה בעמידה ביעדים הללו. כדאי שהיעדים 'הביתיים' שלנו יהיו קטנים ו'צנועים', כגון: היום גרמתי לילדים אושר, היום הצלחתי לשמור על הזוגיות שלי בתוך השגעת, היום שמרתי על איזון בית עבודה בריא, היום הגעתי למטרה של יום שלם ללא ריבים בין האחים – הם אלו שמשמרים את החוויה וגם מייצרים את הזיכרון לטווח הארוך.

בהצלחה לכולם בבידודים – והצלחות קטנות לכולם.

(הפוסט אמנם ממוען לנשים, אך הוא תקף ורלוונטי כמובן גם לאבות שביניכם 😊 )