שגרה בצל קורונה/ תמר קדר*

"אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול"

כך כתבה נעמי שמר, ושנים שאנחנו רגילים לסדר הזה.

כשיצאנו לחופשת הפסח (חופשה שונה מכל מה שהכרנו עד היום) היתה איזו תקווה שאחרי החגים יתחדש הכל, והנה הוא הגיע – 'אחרי החגים' והסדר שאליו אנחנו רגילים השתנה, ההתחדשות היא לא אותה התחדשות שאנחנו מכירים.

זהו מעבר מחופש שהוא לא ממש חופש, כי לא נפגשנו עם המשפחה המורחבת, לא יצאנו לטייל ולא פקדנו בהמוננו את הלונה פארק, לשגרה שהיא לא ממש שגרה –  כי רוב רובם של העסקים עדיין סגורים, מאות אלפים עדיין בחל"ת, התלמידים בבית וספק לומדים מרחוק, ולצד זאת ישנה התחלה של שינוי, קולות ראשונים של יציאה מהסגר.

"בגנך פורחים לפתע

בערבוביה גמורה

עץ החלומות

ועץ הדעת טוב ורע"

ערבוביה, בלבול, חוסר ודאות, תנודות במצב הרוח, מעבר מתקווה לייאוש, בית ועבודה, שגרה וחירום.

כל אלה מאפיינים את הימים האלה – ומה עוד?

שינויים

שינויים רבים ותכופים, חלקם נראים קלים ומינוריים חלקם גדולים יותר, היינו בבית כל כך הרבה זמן, ועכשיו אנחנו צריכים לחזור לעבוד. המשימות לא ברורות, הלקוחות – לא כולם חזרו, הנושאים שמעסיקים את הארגונים – לא בהכרח אותם נושאים שהעסיקו אותם לפני פרוץ הקורונה, ההנחיות והדרישות מתעדכנות, לעיתים ברגע האחרון ממש.

חוסר ודאות

מה יהיה? איך נשרוד? מה יקרה למשק?  הלקוחות יגיעו? ומה עם העובדים? עבור רוב העובדים מצב של חוסר ודאות מייצר מתח, תהיה, ומקשה בהתארגנות ובקבלת החלטות

צורך בהסתגלות

התקופה הזו מאמנת את שרירי הגמישות וההסתגלות שלנו – לשיטות עבודה חדשות, דרכי תקשורת חדשות, חופש תנועה מוגבל, ועוד. בנוסף – כל יום אינו דומה לקודמו, ומביא איתו אתגרים אחרים שדורשים אף הם הסתגלות.

"במסע שלא נגמר

בין שדות הצל ושדות האור

יש נתיב שלא עברת

ושתעבור"

היום אנחנו כבר מבינים שהחזרה לא תהיה בבת אחת, שזהו מסע.

לא נעבור ביום אחד מחירום לשגרה, לא יגמר פתאום הסגר, והקורונה לא תקום בוקר אחד וכבר לא תהיה כאן. אנחנו מבינים שיש סוג אחר של שגרה, שבו עוד לא עברנו ועכשיו אנחנו לומדים אותו ביחד.
אז איך מתנהלים בתוך "שגרת הקורונה" הזאת, של אחרי החגים?

שיח

הדבר הראשון בעיני הוא להבין שכולם מתמודדים על המציאות השונה והחדשה הזאת בפעם הראשונה. אין תשובות מוכנות, אין תורה כתובה, ולכן – חשוב לשוחח, להתייעץ, לחשוב ביחד עם הקולגות שלכם, המנהלים שלכם או הצוות המוביל שלכם, להעלות ביחד רעיונות, לראות שמה שאתם חושבים אכן מתאים בנתונים הקיימים.

ניהול בפרקי זמן קצר

חוסר הוודאות והשינויים התכופים מחייבים ניהול בפרקי זמן קצרים יותר, ובחינה והתאמה לעיתים קרובות יותר. אם בשגרה נהגתם לקיים ישיבת צוות או פגישות עבודה עם עובדים פעם בשבוע, עכשיו נדרשות שיחות פעם ביום יומיים, אם בשגרה הייתה לכם תוכנית עבודה שבועית או חודשית, היום נדרש לתקף אותה מדי יומיים –שלושה.

תקשורת
גם בשגרה וביתר שאת בתקופה הזאת – חשוב לשמור על תקשורת שוטפת עם העובדים, לוודא שכל אחד יודע מה המשימות שלו ומה הוא צריך לעשות, שהעדכונים והשינויים מגיעים ומובנים. מכיוון שאין כמעט מפגש ספונטאני (במסדרון, במטבח), התקשורת צריכה להיות יזומה ומובנית.

חמלה
הציבור כולו מתמודד, כל אחד בדרכו. חשש מהמצב הרפואי, הכלכלי, המשפחתי, החברתי, ההורים המבוגרים מתחילים להתעייף, הילדים כבר משתגעים, ועכשיו ההתמודדות עם הלמידה מרחוק, המתח בבית אולי עולה, בן/בת זוג שלא עובדים, ובתוך כל זה צריך לעבוד…לא תמיד יש לכך את מלוא המקום (הפיסי – בבית והמנטאלי  – בראש), ולכן העובדים שלכם זקוקים לכך שתקשיבו להם ולמצב בו הם מצויים, שלא תשפטו. יתכן שאתם "ממוקדי מטרה", ומצב החירום אף מגביר נטייה זו, אך כמנהלים חשוב שתפנו תשומת לב וזמן גם למצבם האישי של העובדים, ליכולת ולצרכים שלהם בימים אלו.

 

 

  • תמר קדר הינה יועצת ארגונית באמן יועצים, מנחה תוכניות לפיתוח מנהלים ומלווה מנהלים בתהליכי ייעוץ ופיתוח אישי, פיתוח צוותים, וליווי תהליכים ארגוניים.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שיתוף: