הם שוב מתווכחים – ואני מרגיש כמו גננת

שהסינרגיה בין אחזקה לייצור הופכת לעצבנית – המפעל שלך על סף תקלה

בואו נדבר רגע על הסיטואציה שכולנו מכירים היטב:

ישיבת בוקר. מנהל האחזקה מצד אחד, מנהל הייצור מהצד השני.
הטונים עולים, הטענות מתחדדות, והדיון נע בין “למה עצרתם את הקו?” ל-“למה לא נתתם לי להיכנס בזמן?”.

ואתה – מנכ”ל, סמנכ”ל תפעול – יושב בראש השולחן, ומרגיש כמו גננת.

המריבות חוזרות על עצמן. הקונפליקט הפך לסטנדרט.
ובשלב מסוים אתה מפסיק להקשיב, רק מחכה שיסיימו – כדי לעבור הלאה.

וזו בדיוק הנקודה בה צריך לעצור.

סינרגיה עצבנית – היא לא סינרגיה

כשהאחזקה והייצור “מתפקדים יחד” אבל כל מפגש ביניהם נגמר בטונים צורמים
אין כאן שיתוף פעולה.
יש כאן מלחמת התשה, שמסתירה את מה שבאמת קורה:

  • תקלות שחוזרות
  • תחזוקה שנדחית
  • תוכניות שלא מכובדות
  • הפסדים שמטואטאים מתחת לשטיח

והאמת הפשוטה היא זו: אם אתה צריך לתווך בין אחזקה לייצור כל שבוע – זאת בעיה ניהולית.

כשאין מדיניות – יש מריבות

אחד האיתותים החזקים לכך שאין ניהול תשתיתי אמיתי במפעל הוא רעש תמידי בין אחזקה לייצור.

כי כשאין מדיניות תחזוקה מוסדרת, מתואמת ומוסכמת:

  • כל טיפול הופך למשא ומתן
  • כל תקלה מתגלגלת לאשמה
  • כל עצירה מרגישה כמו הפסד — במקום להיות הזדמנות לשיפור

כשהסינרגיה לא קיימת – ההשבתה בדרך

  • כשאין שיתוף פעולה אמיתי – לא מדובר רק בבעיה תקשורתית. מדובר בבעיה תפעולית, תרבותית וכלכלית.
  • השאלה היא לא אם זה יתפוצץ – אלא מתי.ולפעמים, זה יקרה בדיוק באמצע הזמנה חשובה, מול לקוח אסטרטגי, עם אפס יכולת תגובה.

וכל זה לא רק מעייף — אלא גם מאיים על היציבות התפעולית של הארגון בטווח הקצר והארוך.

המלצת הזהב – לא “להסתדר” – אלא לייצר שיטה

כדי לייצר תיאום אמיתי ולא תיווך מתיש, נדרשת שיטה ברורה שמנוהלת מלמעלה:

  • הגדרת מדיניות תחזוקה מוסכמת הכוללת תדירות, חלונות זמן, כלים תומכים והסכמות מראש
  • מדדיOEE, , זמינות ו-MTTR כמדדים משותפים לשני הצדדים
  • חישוב עלות השבתה מול עלות תחזוקה יזומה ומסגור כל עצירה בקונטקסט כלכלי ברור
  • מנגנון פתרון קונפליקטים מובנה עם דלת סגורה ולא שולחן פתוח מול כולם


לסיכום

אם אתה מוצא את עצמך יושב בישיבות עם צוותים שמתווכחים, אם אתה קולט שהדיאלוג הפך לעימות
ואם אתה מרגיש שאתה מנהל את מערכת היחסים יותר מאשר את המפעל זה הזמן להבין:
הבעיה היא לא בין האחזקה לייצור. הבעיה היא בחוסר השיטה שלא הוגדר.
תיאום בין מחלקות הוא לא עניין של אופי – הוא עניין של מבנה.
וברגע שיש מבנה ברור, תהליכים והגדרת אחריות תתקיים הסינרגיה ושיתוף הפעולה

 

אז מה עכשיו?

זה הזמן להצטרף לקהילה המקצועית של מצוינות באחזקה – ולגלות איך גם אצלכם אפשר לשפר זמינות, למנוע תקלות ולהעלות רווחיות.

מוזמנים להצטרףלסדנאות אחזקה מתקדמת הייחודיים שלנו, בהם לומדים כלים יישומיים שמייצרים יעילות, חיסכון ושקט ניהולי ולקחת חלק בפורום מקצועי פעיל לאנשי אחזקה, כנסים ארציים ואזוריים שבהם נפגשים, משתפים ומובילים שינוי אמיתי בתחום.

לקורס אחזקה מתקדמת

ענבל ריכמן | דיאלוג

למידע נוסף השאירו פרטים באמצעות טופס צור קשר

נשמח לשיתוף

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

מצוינות תפעולית

מחלקת תיקונים – תסמין ולא פתרון

כיצד תחזוקה יזומה ולא תגובתית משפיעה על רווחיות, איכות ואמינות במבט ראשון, זה אולי נראה מובן מאליו: כמעט כל מפעל תעשייתי כולל בתוכו מחלקת תיקונים.

מצוינות תפעולית

אחזקה-ייצור ומה שביניהם (המכונות)

איך מגשרים על הפער בין צורך בייצור רציף לבין אחזקה שמונעת השבתות עתידיות בין אחזקה לייצור קיים קונפליקט מובנה: הייצור רוצה תפוקות. האחזקה רוצה השבתות

מצוינות תפעולית

הם שוב מתווכחים – ואני מרגיש כמו גננת

שהסינרגיה בין אחזקה לייצור הופכת לעצבנית – המפעל שלך על סף תקלה בואו נדבר רגע על הסיטואציה שכולנו מכירים היטב: ישיבת בוקר. מנהל האחזקה מצד

הרשמה ללייב מיוחד הטמעת AI בארגון

מלאו פרטים להרשמה וקבלת לינק ללייב המיוחד