לכבוד יום המשפחה שחל לאחרונה, חשבנו לשאול- מהי משפחה עבורכם?
האם בן משפחה שלכם התמודד אי פעם עם משבר נפשי?
האם ידעתם כמה זמן לוקח לבני המשפחה של מתמודדי נפש לגשת למרכז ייעוץ למשפחות (אם בכלל ניגשים)? כיום מדברים על תשע שנים בממוצע עד שבני המשפחה אוזרים אומץ וכוחות לקבל עזרה עבור עצמם.
פעמים רבות, המשפחות מגיעות אלינו לשירות יחד עם מקבלי השירות במצב של הצפה, התמודדות עם אתגרים רבים וחוסר אמונה במערכת. כ -85% ממקבלי השירות שלנו ממשיכים להתגורר בבית הוריהם, כך שאין ספק שהמשפחה ממשיכה להיות חלק מרכזי בחיי האדם. איך בכל זאת אם בכלל אפשר לעבוד יחד עם בני המשפחה ולגייס אותם לתהליך השיקומי? האם ניתן להחזיר את האמונה ביכולת לחולל שינוי?
כאנשי מקצוע מוטלת עלינו החובה להיות בענווה, לשאול את עצמנו מה מידת המעורבות שלנו בחייו של האדם ומהם מעגלי התמיכה שהוא מגיע איתם? האם יצירת הקשר של המתאם עם מקבל השירות יכול לשמש ככלי ומודלינג לצורך חיזוק הקשרים המשמעותיים בחייו?
קיימים שיתופי פעולה פוריים בינינו לבין מרכזי הייעוץ למשפחות הפרוסים ברחבי הארץ – פגישות משותפות בין הצוותים, ימי חשיפה למשפחות, הנחיית קבוצות יחד ועוד. ביחד איתם וביחד עם בני המשפחה והמתמודדים, אנחנו עובדים כל העת על מציאת הדרכים לתהליך שיקומי שמיטיב עם האדם ועם משפחתו.
לקריאת המאמר “שותפים לתקווה- תקווה בטיפול בבני משפחה של נפגעי נפש” מאת תמי קויפמן
